telecoil ולולאת השראה: קליטת קול בלי רעש החדר

הרעיון: לקלוט את הקול לפני שהוא פוגש את החדר

דמיינו הרצאה באולם גדול. המרצה מדבר למיקרופון, והקול שלו יוצא מרמקולים. עד שהקול מגיע אליכם, הוא כבר עבר את כל האולם. הוא החזיר הדים מהקירות, התערבב עם שיעול, עם רחש של כיסאות ועם שיחות בשורה מאחור. מיקרופון של מכשיר שמיעה קולט את כל התערובת הזו.

telecoil מציע דרך אחרת. במקום לקלוט את הקול מהאוויר, בסוף הדרך, הוא מקבל אותו ישירות ממערכת ההגברה, בתחילת הדרך. הקול מגיע למכשיר בלי לעבור את החדר. בגלל זה יש אנשים שמתארים את ההבדל כמו מעבר משמיעה "מרחוק" לשמיעה "ליד הפה של הדובר".

השם מגיע מהעבר: הסליל נועד במקור לקלוט את השדה המגנטי של אפרכסות טלפון ישנות. מכאן "סליל טלפוני". בעברית ובאנגלית משתמשים גם בשם T-coil.

איך זה עובד: סליל, שדה וזרם

העיקרון הפיזיקלי

כשזרם חשמלי עובר בכבל, נוצר סביבו שדה מגנטי. כשהזרם משתנה, גם השדה משתנה. ושדה מגנטי משתנה יוצר זרם חשמלי בסליל שנמצא קרוב אליו. התופעה הזו נקראת השראה.

מה זה אומר בפועל

1. מערכת ההגברה הופכת את הקול של הדובר לאות חשמלי.
2. האות עובר בכבל שמותקן סביב אזור, ויוצר שדה מגנטי שמשתנה בדיוק כמו הקול.
3. הסליל הזעיר במכשיר השמיעה קולט את השדה, ונוצר בו אות חשמלי זהה.
4. המעבד של מכשיר השמיעה מטפל באות, והרמקול משמיע אותו.

הקול לא עבר באוויר בכלל. לכן הרעש וההד של החדר לא נכנסו אליו.

כדאי לזכור שהאיכות תלויה גם בצד של המקום. אם המיקרופון של הדובר רחוק מפיו, או אם הלולאה לא הותקנה ולא נבדקה כראוי, האות שמגיע לסליל יהיה חלש או לא אחיד. telecoil מעביר בנאמנות את מה שמערכת ההגברה שולחת. הוא לא יכול לשפר אות שנקלט לא טוב מלכתחילה.

לולאת השראה ומערכות דומות

לולאת השראה היא הכבל שיוצר את השדה. היא מחוברת למקור קול, כמו מיקרופון של מרצה, מערכת כריזה או מערכת שמע של אולם. יש כמה סוגים עיקריים:

• לולאה לחדר או לאולם. כבל שמותקן סביב כל השטח, למשל ברצפה או לאורך הקירות.
• לולאה לעמדה. מערכת קטנה ליד דלפק או עמדת שירות, שמכסה רק את האזור שמולה. עסקים ומרפאות שרוצים לבדוק את הנגישות שלהם ימצאו רעיונות במאמר דלפק ידידותי לשמיעה.
• לולאת צוואר. לולאה אישית שתולים על הצוואר ומחברים למקור קול, כמו טלפון או מקלט.

גם טלפונים מסוימים יוצרים שדה מגנטי שאפשר לקלוט בסליל. זה חלק מהסיבה שיש סימון מיוחד לטלפונים שמתאימים לשימוש עם מכשירי שמיעה.

מקום שהתקין לולאה עשוי לסמן זאת בשלט שמופיעה עליו אוזן והאות T. אם אין שלט, אפשר לשאול. האתר אינו מפרסם רשימה של מקומות עם לולאה.

telecoil ו-Auracast: שני מסלולים לאותה מטרה

לשתי הטכנולוגיות יש מטרה דומה: להעביר קול ממקור אחד ישירות למכשירי שמיעה, בלי רעש החדר. ההבדל הוא בדרך.

• telecoil. הקול עובר כשדה מגנטי. במכשיר צריך סליל, ובמקום צריך לולאה מותקנת.
• Auracast. הקול עובר כשידור Bluetooth מסוג LE Audio. במכשיר צריך תמיכה בקליטת השידור, ובמקום צריך משדר מתאים.

למה telecoil עדיין רלוונטי כשיש טכנולוגיה חדשה יותר? בעיקר בגלל התשתית. לולאה שכבר הותקנה באולם, בכיתה או בעמדת שירות ממשיכה לעבוד, והיא לא דורשת התאמה בין גרסאות תוכנה או צימוד בין מכשירים. מצד שני, שידור Auracast יכול לאפשר כמה ערוצים במקביל, למשל שפות שונות, ונקלט במכשירים שאינם מכשירי שמיעה. לכן בתקופת מעבר סביר לפגוש את שתי הטכנולוגיות זו לצד זו.

מכשיר אחד יכול לתמוך בשתיהן, באחת או באף אחת. אחת אינה מחליפה את השנייה באופן אוטומטי, כי כל אחת דורשת גם תשתית במקום. על השידור החדש אפשר לקרוא במאמר Auracast: שידור שמע ציבורי. על חיבור ישיר בין מכשיר שמיעה לטלפון נכתב במאמר איך מכשיר שמיעה מתחבר לטלפון.

איך יודעים אם במכשיר יש telecoil

לא בכל מכשיר שמיעה יש telecoil. במכשירים קטנים מאוד לפעמים אין לו מקום. היצרן מציין במפרט של כל דגם אם יש בו סליל. מה שכתוב במפרט של דגם אחד אינו חל על דגם אחר. בדרך כלל השימוש בסליל דורש מעבר לתוכנית או למצב מתאים, וזה נקבע בהגדרות של המכשיר. לכן כדאי לשאול את מי שהתאים את המכשיר אם הסליל קיים ואם הוא מוגדר.

מה חשוב לזכור

• telecoil קולט קול כשדה מגנטי, ולא דרך המיקרופון.
• לולאת השראה מעבירה את הקול ממערכת ההגברה ישירות למכשיר, עם פחות רעש והד.
• לא בכל מכשיר יש telecoil, ולרוב צריך להפעיל תוכנית מתאימה.
• telecoil ו-Auracast הן שתי דרכים שונות לאותה מטרה, וכל אחת צריכה תשתית במקום.