רגישות יתר לצלילים: מה זה היפראקוזיס

צלצול של כפית בכוס. דלת של ארון שנסגרת. מכונית שעוברת ברחוב. לרוב האנשים אלה צלילים של רקע, שלא שמים לב אליהם. אבל יש אנשים שאצלם הצלילים האלה נשמעים חזקים מדי, צורמים ולפעמים אף מכאיבים. התופעה הזו נקראת בשם המקצועי היפראקוזיס. המאמר מסביר את המושג, ולא מאבחן.

מה המונח אומר

המילה היפראקוזיס מורכבת משני חלקים: "היפר", כלומר יתר, ו"אקוזיס", שמיעה. כלומר, רגישות יתר לצלילים.

חשוב להבין מה זה לא אומר. זה לא אומר שהאדם שומע טוב יותר מאחרים, או שהוא קולט צלילים שאחרים לא שומעים. הוא שומע את אותם צלילים, אבל מערכת השמיעה שלו מגיבה אליהם בעוצמה גבוהה מהרגיל. צליל בעוצמה רגילה מורגש כחזק מדי.

במה זה שונה מירידה בשמיעה

בירידה בשמיעה, צלילים נשמעים חלשים מדי או לא נשמעים. בהיפראקוזיס, צלילים רגילים נשמעים חזקים מדי. אלה שני דברים שונים. ובכל זאת, הם יכולים להופיע יחד: יש אנשים עם ירידה בשמיעה שגם רגישים לצלילים חזקים. ויש אנשים עם שמיעה תקינה שמתמודדים עם רגישות יתר.

יש גם תופעה שלישית, שקשורה לאוזן הפנימית אצל חלק מהאנשים עם ירידה בשמיעה: הפער בין צליל שקט שלא נשמע לבין צליל חזק שכבר מפריע קטן מהרגיל. על ההבדל בין התופעות יש מאמר נפרד: למה קולות נשמעים לפעמים חזקים מדי.

איך זה מורגש ביום-יום

אנשים עם רגישות יתר לצלילים מתארים לא פעם חוויות דומות:

• צלילים חדים במטבח. כלים, סכו"ם ומכסים נשמעים חזק במיוחד.
• צלילים פתאומיים. דלת שנטרקת, כלב שנובח או צופר יכולים לגרום לתחושה של בהלה או כאב.
• מקומות הומים. קניונים, אירועים או תחבורה ציבורית נעשים מתישים.
• מוזיקה. גם בעוצמה שאחרים מרגישים כרגילה, היא יכולה להיות לא נעימה.

התחושה לא תמיד זהה. יש ימים שבהם הרגישות בולטת יותר, למשל כשהאדם עייף או לחוץ, ויש ימים שבהם היא פחות מורגשת. יש אנשים שמתארים תחושת לחץ או כאב באוזן אחרי חשיפה לצליל חזק, ויש כאלה שמתארים בעיקר אי-נוחות ורצון להתרחק מהמקור. גם הסביבה משפיעה: אותו צליל יכול להפריע יותר בחדר קטן עם קירות קשים מאשר בחוץ.

בעקבות זה, חלק מהאנשים מתחילים להימנע ממקומות ומאירועים. ההימנעות מובנת, אבל היא יכולה להשפיע על החיים החברתיים ועל מצב הרוח. יש אנשי מקצוע שמציינים שהימנעות גורפת מכל צליל עלולה דווקא להגביר את הרגישות לאורך זמן. זו שאלה שכדאי לדבר עליה עם איש מקצוע, ולא להחליט לבד.

הקשר לטנטון

רגישות יתר לצלילים מופיעה לעיתים קרובות אצל אנשים שיש להם גם טנטון, כלומר צפצוף, זמזום או צליל אחר שנשמע באוזניים בלי מקור חיצוני. על טנטון אפשר לקרוא במאמר טנטון: מושגי יסוד.

הקשר ביניהם עדיין נחקר. אחת ההשערות היא ששניהם קשורים לשינויים באופן שבו המוח מכוון את "עוצמת הקליטה" של מערכת השמיעה. גם חשיפה לרעש חזק נקשרת לשני המצבים. על רעש ועל ההשפעה שלו על האוזן יש מאמר נפרד: מה רעש עושה לשמיעה.

ההבדל מצליל שמפריע מסיבה רגשית

יש מצב אחר שלפעמים מתבלבלים בינו לבין היפראקוזיס. במצב הזה, צלילים מסוימים, למשל לעיסה, נשימה או הקשה, מעוררים כעס, גועל או מתח חזק. זה לא עניין של עוצמה. גם צליל שקט מאוד יכול לעורר את התגובה, אם הוא מהסוג המסוים הזה. בהיפראקוזיס, לעומת זאת, העוצמה היא העיקר: צלילים חזקים יחסית מפריעים, כמעט בלי קשר לסוג שלהם. ההבחנה בין המצבים נעשית אצל אנשי מקצוע.

מתי פונים לרופא

אם צלילים יומיומיים נשמעים לכם חזקים מדי או מכאיבים, אם הרגישות התחילה פתאום, אם היא מופיעה רק באוזן אחת, או אם היא מלווה בטנטון, בשינוי בשמיעה, בסחרחורת או בכאב באוזן, פנו לרופא אף-אוזן-גרון או לרופא המשפחה. הם יוכלו לבדוק את האוזן ולהפנות להערכה מתאימה.

מה חשוב לזכור

• היפראקוזיס הוא רגישות יתר לצלילים בעוצמה רגילה.
• הוא שונה מירידה בשמיעה, אבל יכול להופיע יחד איתה.
• הוא מופיע לעיתים קרובות יחד עם טנטון.
• תגובה רגשית לצלילים מסוימים היא מצב אחר, שאינו תלוי בעוצמה.
• רגישות שמפריעה ליום-יום היא סיבה לפנות לרופא.