הגברה לפי תדרים: למה מכשיר לא מגביר הכול באותה מידה

למה ירידה בשמיעה אינה אחידה

כשאומרים "ירידה בשמיעה", זה נשמע כמו משהו אחד: הכול נשמע חלש יותר. בפועל, התמונה מורכבת יותר. אצל רוב האנשים הירידה לא שווה בכל גובהי הצליל. חלק מהצלילים נשמעים כמעט כרגיל, וחלק אחר נשמע חלש מאוד, או בכלל לא.

הסיבה קשורה למבנה האוזן הפנימית. בשבלול יש תאי שערה זעירים. אזורים שונים בשבלול מגיבים לגובהי צליל שונים. כשחלק מהתאים נפגע, נפגעת בעיקר השמיעה בגובה הצליל שהם אחראים לו. לכן ירידה בשמיעה יכולה להיות "חלקית" מבחינת גובה הצליל.

אצל אנשים רבים, למשל בירידה שקשורה לגיל או לחשיפה לרעש, הפגיעה מתחילה לרוב בצלילים הגבוהים. אבל יש גם מצבים אחרים. לכל אדם יש תמונה משלו, ולפעמים גם לכל אוזן.

מה זה טווח תדרים

תדר הוא המהירות שבה הקול רוטט. רטט מהיר נשמע כצליל גבוה, כמו ציוץ של ציפור. רטט איטי נשמע כצליל נמוך, כמו רעם רחוק. על המושגים האלה אפשר לקרוא עוד במאמר מה זה דציבל ומה זה תדר.

דיבור הוא לא צליל אחד. הוא תערובת של גובהי צליל רבים בבת אחת. התנועות, כמו "א" ו"ו", נשענות יותר על צלילים נמוכים ובינוניים. עיצורים רבים, כמו "ס", "ש" ו"ת", נשענים יותר על צלילים גבוהים. העיצורים הם שעוזרים להבחין בין מילים דומות.

לכן מי שמתקשה בצלילים הגבוהים מספר לעיתים קרובות: "אני שומע שמדברים, אבל לא מבין מה אומרים". הקול מגיע, אבל חלקים חשובים ממנו חסרים.

הקשר לבדיקת השמיעה

בבדיקת שמיעה בודקים את השמיעה בכמה גובהי צליל, בכל אוזן בנפרד. התוצאה מוצגת בגרף שנקרא אודיוגרמה. הגרף מראה באיזה גובה צליל השמיעה טובה יותר, ובאיזה היא חלשה יותר. הסבר על קריאת הגרף מופיע במאמר איך קוראים תוצאות של בדיקת שמיעה.

מכשיר שמיעה דיגיטלי מחלק את הצליל שנכנס אליו לכמה טווחים, לפי גובה הצליל. בכל טווח אפשר לקבוע הגברה שונה. כך המכשיר יכול לתת יותר הגברה בטווח שבו השמיעה חלשה, ופחות הגברה בטווח שבו היא טובה יחסית.

את ההגברה לכל טווח קובע איש מקצוע, על בסיס תוצאות הבדיקה. איך מתרגמים את הגרף להגדרות התחלתיות, מוסבר במאמר על נוסחאות הגברה.

למה הגברה אחידה לא עוזרת

אפשר לשאול: למה לא פשוט להגביר הכול? התשובה היא שהגברה אחידה פותרת חלק מהבעיה ויוצרת בעיה אחרת.

נניח שאדם שומע היטב צלילים נמוכים ומתקשה בגבוהים. אם מגבירים את כל הטווח באותה מידה:

• הצלילים הנמוכים יהיו חזקים מדי. רעש של מזגן, של תנועה או של כלים במטבח יקבל הגברה שהאדם לא צריך.
• הדיבור לא בהכרח יהיה ברור יותר. העיצורים יקבלו קצת יותר עוצמה, אבל הצלילים הנמוכים עלולים להסתיר אותם.
• הצליל עלול להיות לא נוח. הקול יכול להישמע עמום, "כבד" או מעייף.

בגלל זה, המטרה היא לא רק "יותר חזק". המטרה היא להחזיר את האיזון בין גובהי הצליל, ככל שאפשר. זה גם ההבדל העקרוני בין מגבר פשוט לבין מכשיר שמכוונן לפי בדיקה.

הגברה לפי תדר וגם לפי עוצמה

הגברה לפי תדר היא רק חלק מהתמונה. גם בתוך אותו טווח, צליל שקט וצליל חזק לא צריכים בדרך כלל את אותה הגברה. לחישה צריכה עזרה רבה. צעקה או טריקת דלת כמעט לא צריכות עזרה בכלל. לכן מכשירי שמיעה משלבים הגברה לפי תדר עם עיבוד שמתחשב בעוצמת הצליל. על העיקרון הזה אפשר לקרוא במאמר דחיסה במכשיר שמיעה.

השילוב בין שני הצירים, גובה הצליל ועוצמתו, הוא שמאפשר למכשיר לתת לכל צליל את מה שהוא צריך. זה גם מסביר למה שני אנשים עם אותו מכשיר יכולים לשמוע דרכו בצורה שונה לגמרי. ההגדרות שלהם שונות, כי השמיעה שלהם שונה.

שתי אוזניים, שתי תמונות

כל אוזן נבדקת בנפרד, כי השמיעה בשתי האוזניים לא תמיד זהה. לכן גם ההגברה בכל צד יכולה להיות שונה. זה לא אומר שמשהו לא בסדר במכשיר. זה פשוט משקף את מה שנמדד.

מתי פונים לרופא

המידע כאן כללי ואינו מחליף בדיקה. פנו לרופא אף-אוזן-גרון או לרופא המשפחה אם שמתם לב שקשה לכם להבין דיבור, אם השמיעה השתנתה באוזן אחת או בשתיהן, או אם יש צלצול באוזניים, תחושת סתימה או סחרחורת. רק בדיקה יכולה לומר מה קורה בכל גובה צליל.

מה חשוב לזכור

• אצל רוב האנשים הירידה בשמיעה שונה מגובה צליל אחד לאחר.
• דיבור בנוי מגובהי צליל רבים, והעיצורים נשענים בעיקר על הצלילים הגבוהים.
• מכשיר שמיעה מגביר כל טווח תדרים בנפרד, לפי תוצאות הבדיקה.
• הגברה אחידה של הכול עלולה להפוך צלילים מסוימים לחזקים מדי בלי לשפר את ההבנה.