איך קוראים אודיוגרמה: מדריך לגרף של בדיקת השמיעה

מה הגרף מראה בבת אחת

בבדיקת שמיעה משמיעים צלילים בגבהים שונים ובעוצמות שונות, ובודקים מה הנבדק שומע. כל צליל נבדק כמה פעמים, עד שמגיעים לעוצמה החלשה ביותר שהנבדק עדיין מזהה בתנאי הבדיקה. העוצמה הזו נקראת סף שמיעה.

האודיוגרמה מרכזת את כל הספים האלה בגרף אחד. כל סימן בגרף מחבר שלושה פרטים: באיזה גובה צליל מדובר, באיזו עוצמה הוא נשמע, ובאיזו אוזן. כשמחברים את הסימנים בקו, מתקבלת תמונה של השמיעה בכל תחום הצלילים שנבדק.

חשוב להבין מה הגרף לא מראה. הוא לא מראה כמה טוב אדם מבין דיבור בבית קפה רועש, כמה מאמץ שיחה דורשת ממנו, או איך הוא מרגיש עם השמיעה שלו. הוא מתאר ספים של צלילים בתנאים שקטים ומבוקרים. זה מידע חשוב, אבל זה רק חלק מהתמונה.

שני הצירים

הציר האופקי: גובה הצליל

לאורך הציר האופקי מסודרים התדרים, כלומר גבהי הצליל. בצד אחד הצלילים הנמוכים, כמו זמזום עמוק, ובצד השני הגבוהים, כמו ציוץ. יחידת המידה היא הרץ (Hz). בדיבור יש צלילים מכל התחום. תנועות כמו "א" ו"או" נמצאות יותר בתחום הנמוך, והרבה עיצורים, כמו "ס" ו"ש", בתחום הגבוה. ההסבר על הקשר בין תדר לבין בהירות הדיבור נמצא במאמר דציבל ותדר בהסבר פשוט.

הציר האנכי: עוצמה

לאורך הציר האנכי מסודרות העוצמות, בדציבלים (dB). כאן יש פרט שמבלבל הרבה אנשים: בטפסים רבים העוצמות החלשות נמצאות בראש הגרף, והחזקות בתחתיתו. כלומר, סימן שנמצא גבוה בגרף מראה שהצליל נשמע גם כשהיה חלש. סימן שנמצא נמוך מראה שהיה צריך צליל חזק יותר כדי לשמוע אותו. לפני שמסיקים משהו, קראו את המספרים שעל הציר בטופס שלכם.

הסמלים: ימין, שמאל, אוויר ועצם

על הגרף מופיעים כמה סוגים של סמלים. הם מבחינים בין שני דברים:

• איזו אוזן. בטפסים רבים עיגול מסמן את אוזן ימין ואיקס את אוזן שמאל. לפעמים גם הצבעים שונים.
• איזו דרך מדידה. בהולכת אוויר הצליל מגיע דרך אוזניות, עובר בתעלה ובעור התוף. בהולכת עצם הצליל מגיע כרטט דרך עצמות הגולגולת, ועוקף את האוזן החיצונית והתיכונה. לכל דרך יש סמלים משלה.

ההשוואה בין שתי דרכי המדידה היא אחד הכלים שאיש המקצוע משתמש בהם כדי להבין איפה במסלול השמיעה יש שינוי. על ההבדל בין שתי הדרכים אפשר לקרוא במאמר הולכת אוויר והולכת עצם.

שתי אוזניים על אותו דף

בחלק מהטפסים שתי האוזניים מופיעות באותו גרף, ובחלק בשני גרפים נפרדים, זה ליד זה. כך או כך, הגרף מאפשר לראות אם הסימנים של שתי האוזניים קרובים זה לזה, או שאחת מהן נבדלת. הבדל כזה הוא נושא טוב לשאלה בפגישה. לא כל הבדל אומר משהו מיוחד, ואת המשמעות קובע איש המקצוע. מה אפשר לדעת באופן כללי על מצב שבו אוזן אחת שומעת פחות מוסבר במאמר שמיעה אסימטרית.

הסמלים אינם אחידים לגמרי בכל הטפסים. המשמעות שלהם צריכה להופיע במקרא שעל הדף. אם אין מקרא, בקשו הסבר לפני שאתם מסיקים משהו.

מה עוד מופיע בדוח

האודיוגרמה היא בדרך כלל רק חלק מדוח הבדיקה. לפי סוג הבדיקה, אפשר למצוא בדוח גם:

• בדיקות דיבור. בדיקות שבהן משמיעים מילים, ובודקים אם הנבדק שומע אותן ומזהה אותן נכון.
• טימפנומטריה. בדיקה שמודדת איך עור התוף זז כשהלחץ בתעלה משתנה.
• סיכום והמלצה. כמה משפטים של איש המקצוע, שמתארים את התוצאות ואת ההמשך המוצע.

על סוגי הבדיקות ועל מה שכל אחת מהן בודקת אפשר לקרוא במאמר אילו בדיקות שמיעה קיימות. כדאי לבקש עותק של הדוח המלא, ולשמור אותו. השוואה לבדיקה הבאה, באותה מסגרת, יכולה לעזור לאיש המקצוע לראות אם משהו השתנה.

שאלות שאפשר להביא לפגישה: מה פירוש הסמלים בגרף שלי? האם יש הבדל בין שתי האוזניים? מה עולה מבדיקות הדיבור? מה ההמלצה להמשך, ולמה?

מתי פונים לרופא

אודיוגרמה אינה אבחנה בפני עצמה. האבחנה נקבעת בידי איש מקצוע, שמתחשב גם בבדיקות ובמידע נוספים. המידע כאן כללי ואינו מחליף בדיקה. פנו לרופא אף-אוזן-גרון או לרופא המשפחה אם השמיעה השתנתה בפתאומיות, במיוחד באוזן אחת, או אם יש כאב, הפרשה מהאוזן, סחרחורת או טנטון חדש באוזן אחת. אל תסיקו מהגרף לבד אם הכול תקין או לא.

מה חשוב לזכור

• כל סימן בגרף מראה את הצליל החלש ביותר שנשמע בתדר מסוים ובאוזן מסוימת.
• בטפסים רבים העוצמה החלשה בראש הגרף, ולכן סימן גבוה פירושו שמיעה של צליל חלש.
• הסמלים מבחינים בין אוזן ימין ושמאל ובין הולכת אוויר לעצם. המקרא שעל הטופס קובע.
• הגרף מתאר צלילים בשקט, ולא את כל חוויית השמיעה.
• את הפירוש של התוצאות שלכם נותן איש המקצוע.