קול מהטלוויזיה ישירות לאוזן: איך זה עובד

למה טלוויזיה קשה לשמיעה

הרבה אנשים שמתקשים לשמוע אומרים שהטלוויזיה היא אחד המקומות הקשים ביותר. זה נשמע מפתיע. הרי אפשר פשוט להגביר את העוצמה. אבל הקושי לא נובע רק מעוצמה.

מרחק. הרמקולים של הטלוויזיה נמצאים בצד אחד של החדר, והצופה בצד השני. ככל שהמרחק גדל, הקול מגיע חלש יותר, ויחד איתו מגיעים גם צלילים אחרים.

הד. הקול מהרמקולים לא מגיע רק ישירות לאוזן. הוא פוגע בקירות, ברצפה, בתקרה ובחלונות, וחוזר מהם. האוזן שומעת את הקול הישיר יחד עם הרבה השתקפויות שלו, שמגיעות מעט אחריו. ההשתקפויות האלה מטשטשות את הדיבור.

רעשי רקע. מזגן, מקרר, תנועה מהרחוב, כלים במטבח, שיחה של בני משפחה. כל אלה מתחרים בקול של הטלוויזיה.

מוזיקה ואפקטים. בסרטים ובסדרות רבים יש מוזיקת רקע ואפקטים חזקים לצד הדיבור. מי ששומע היטב מפריד ביניהם בקלות. לאדם עם ירידה בשמיעה, ההפרדה הזו קשה יותר.

למה אי אפשר פשוט להגביר

לכן הגברה של הטלוויזיה מגבירה הכול: את הדיבור, אבל גם את ההד ואת המוזיקה. היא גם עלולה להפריע לאחרים בבית, ולפעמים גם לשכנים. ובעוצמה גבוהה מאוד, הרמקולים של הטלוויזיה עצמם עלולים להתחיל לעוות את הצליל.

בנוסף, עוצמה גבוהה לא מקרבת את הקול. גם בעוצמה חזקה, הדיבור עדיין עובר את אותו מרחק ופוגש את אותם קירות. הבעיה של הד ושל רעש נשארת כפי שהייתה, רק בעוצמה גבוהה יותר. על הצד המשפחתי של העניין יש מאמר נפרד: טלוויזיה בבית משותף.

שידור ישיר: העיקרון

שידור ישיר פותר את הבעיה מכיוון אחר. במקום שהקול ייצא מהרמקולים, יעבור את החדר ויגיע לאוזן, הוא נלקח ישירות מהטלוויזיה כאות. האות עובר בלי חוטים אל מכשיר השמיעה, או אל אוזניות, ומושמע ממש ליד האוזן.

המשמעות היא שהקול לא עובר דרך החדר. אין מרחק. אין הד. רעשי הרקע של הבית לא נכנסים לאות. מה שמגיע לאוזן הוא הקול המקורי של התוכנית, נקי יותר.

יש כמה דרכים טכנולוגיות לעשות את זה. ההבדל ביניהן הוא באופן שבו האות עובר, ובסוג המקלט שצריך כדי לקלוט אותו.

Bluetooth, לולאה ו-Auracast

משדר Bluetooth

משדר הוא קופסה קטנה שמתחברת ליציאת השמע של הטלוויזיה. הוא לוקח את הקול ומשדר אותו ב-Bluetooth, או בטכנולוגיה אלחוטית אחרת, למכשירי שמיעה שתומכים בכך. בחלק מהטלוויזיות יש גם אפשרות לשדר ישירות, בלי משדר נפרד. האם זה אפשרי, תלוי בטלוויזיה ובמכשיר השמיעה.

לולאת השראה

לולאת השראה היא חוט שמותקן סביב החדר או סביב אזור הישיבה. הקול מהטלוויזיה הופך בחוט לשדה מגנטי. מכשיר שמיעה עם רכיב שנקרא telecoil קולט את השדה הזה והופך אותו בחזרה לצליל. זו טכנולוגיה ותיקה, שנמצאת בשימוש גם באולמות ובמקומות ציבוריים. על הרכיב עצמו אפשר לקרוא במאמר מה זה telecoil.

שידור Auracast

Auracast הוא שידור שמע חדש יחסית, שמבוסס על LE Audio. הוא מאפשר למקור אחד לשדר לכמה מקלטים בבת אחת: מכשירי שמיעה, אוזניות או טלפונים שתומכים בו. בבית, זה יכול לאפשר לכמה אנשים לשמוע את אותה טלוויזיה, כל אחד במכשיר שלו. על הטכנולוגיה יש הרחבה במאמר שידור Auracast.

אוזניות ייעודיות לטלוויזיה

לא כל מי שמתקשה לשמוע משתמש במכשיר שמיעה. לכן יש גם דרך נוספת: אוזניות שנועדו במיוחד לצפייה בטלוויזיה. הן עובדות באותו עיקרון. בסיס מתחבר לטלוויזיה ומשדר את הקול לאוזניות בלי חוטים.

לאוזניות כאלה יש בדרך כלל שליטה נפרדת בעוצמה. מי שמרכיב אותן יכול להגביר את הקול לעצמו, ושאר בני הבית ממשיכים לשמוע מהרמקולים בעוצמה שנוחה להם. בחלק מהן יש גם אפשרות להדגיש את הדיבור ביחס למוזיקה ולאפקטים.

כדאי לזכור שגם שידור ישיר הוא לא פתרון לכל דבר. הוא עוזר לשמוע את הטלוויזיה, אבל הוא עלול להקשות לשמוע מה קורה בחדר. במכשירי שמיעה רבים אפשר לשמוע את השידור ואת הסביבה בבת אחת, ואת האיזון ביניהם קובעים לפי ההגדרות של המכשיר והמדריך למשתמש. בנוסף, כתוביות הן כלי משלים, שעוזר גם כשהשמיעה לבדה לא מספיקה.

מה חשוב לזכור

• טלוויזיה קשה לשמיעה בגלל מרחק, הד, רעשי רקע ומוזיקה, ולא רק בגלל עוצמה.
• שידור ישיר מעביר את הקול לאוזן בלי לעבור דרך החדר.
• אפשר לעשות את זה במשדר Bluetooth, בלולאת השראה או בשידור Auracast.
• גם אוזניות ייעודיות לטלוויזיה עובדות באותו עיקרון, עם שליטה נפרדת בעוצמה.