לחץ באוזניים בטיסה ובשינויי גובה: מה קורה שם

מטוס מתחיל לנמוך, ופתאום הקולות סביבכם נשמעים רחוקים. מעלית מהירה עולה בבניין גבוה, ומשהו באוזן "נסגר". נסיעה בכביש הררי מסתיימת בתחושה שהראש מלא. זו חוויה מוכרת לרוב האנשים. המאמר מסביר מה קורה באוזן ברגעים האלה, ולמה. הוא מתאר מנגנון גופני כללי, ולא מאבחן ולא נותן הוראות טיפול.

למה שינוי גובה מורגש באוזניים

האוויר סביבנו לוחץ על כל דבר, גם על עור התוף. ככל שעולים גבוה יותר, הלחץ יורד. ככל שיורדים, הוא עולה.

עור התוף נמצא בין שני חללים. מצד אחד תעלת השמע, שפתוחה לסביבה, ולכן הלחץ בה משתנה יחד עם הסביבה. מצד שני האוזן התיכונה, חלל סגור מלא אוויר. הלחץ בה משתנה רק כשחצוצרת השמע נפתחת ומכניסה או מוציאה מעט אוויר. על הצינור הזה יש מאמר נפרד: מה חצוצרת השמע עושה.

כשהלחץ בסביבה משתנה לאט, החצוצרה מספיקה להתאים את עצמה בלי שנרגיש. כשהשינוי מהיר, נוצר פער. עור התוף נמתח לכיוון אחד, והוא רוטט פחות טוב. התוצאה: תחושת אטימות, שמיעה עמומה, ולפעמים אי-נוחות או כאב.

מה קורה בזמן המראה ונחיתה

בהמראה ובעלייה

כשהמטוס עולה, הלחץ בתא יורד. האוויר שבתוך האוזן התיכונה מתפשט ולוחץ החוצה. לחץ כזה דוחף את החצוצרה להיפתח, והאוויר העודף יוצא בקלות יחסית. לכן רוב האנשים מרגישים את העלייה פחות.

בירידה ובנחיתה

כשהמטוס יורד, הלחץ בתא עולה. עכשיו האוזן התיכונה צריכה לקבל אוויר מבחוץ. אבל החצוצרה סגורה רוב הזמן, והלחץ מבחוץ דווקא לוחץ על הקירות שלה ומקשה עליה להיפתח. אם היא לא נפתחת בזמן, הפער גדל, ועור התוף נמשך פנימה. זו הסיבה שהנחיתה היא החלק שבו אנשים מרגישים את האוזניים יותר.

מעלית, הרים וצלילה: אותו עיקרון

אותו מנגנון פועל בכל מקום שבו הלחץ משתנה מהר:

• מעלית מהירה בבניין גבוה יוצרת שינוי קטן ומהיר.
• נסיעה בדרך הררית יוצרת שינוי איטי יותר, אבל ממושך.
• צלילה יוצרת שינוי חזק במיוחד, כי לחץ המים עולה מהר עם העומק.
• רכבת שנכנסת למנהרה יכולה ליצור שינוי קצר ופתאומי.

בכל המקרים השאלה היא אותה שאלה: האם חצוצרת השמע מספיקה להשוות את הלחץ בקצב שבו הסביבה משתנה.

פגיעה באוזן שנגרמת משינוי לחץ נקראת בשם המקצועי "ברוטראומה". ברוב המקרים מדובר בתחושה זמנית. לפעמים, בעיקר כשהשינוי חד, היא יכולה להיות משמעותית יותר.

למה זה שונה מאדם לאדם

יש אנשים שעוברים טיסה שלמה בלי להרגיש כלום, ויש כאלה שכל נחיתה מורגשת אצלם. ההבדל קשור בין היתר למבנה של החצוצרה, למצב האף והגרון באותו יום, ולקצב שבו הלחץ משתנה. גם אצל אותו אדם, טיסה אחת יכולה להיות נוחה והבאה פחות, למשל כשהוא מצונן. המנגנון זהה, אבל התנאים משתנים.

מה מקל באופן כללי

הגוף עצמו פותח את החצוצרה בפעולות יומיומיות. בליעה, פיהוק ולעיסה מפעילים שרירים בחך שמושכים את קירות החצוצרה ופותחים אותה לרגע. לכן אנשים מרגישים לפעמים שהאוזן "נפתחת" אחרי שבלעו.

מה שמקשה על החצוצרה הוא נפיחות באף ובגרון. בהצטננות, באלרגיה או בגודש באף, הפתח שלה עלול להיחסם, ואז קשה יותר להשוות לחץ. אם יש לכם מצב כזה לפני טיסה או צלילה, שאלו את הרופא מה מתאים לכם. אל תנסו לפתוח את האוזן בכוח.

מעבר לתחושה באוזניים, טיסה ונסיעה מביאות איתן גם אתגר אחר: הכרזות שקשה לשמוע. על כך יש מאמר נפרד, איך שומעים הכרזות בנסיעות.

מתי פונים לרופא

אם תחושת האטימות לא חולפת אחרי הנחיתה או אחרי שינוי הגובה, אם יש כאב חזק, הפרשה מהאוזן, ירידה בשמיעה, צפצוף או זמזום, או סחרחורת, פנו לרופא אף-אוזן-גרון או לרופא המשפחה. פנו לרופא גם לפני טיסה או צלילה אם יש לכם הצטננות או בעיה ידועה באוזניים.

מה חשוב לזכור

• שינוי מהיר בלחץ הסביבה יוצר פער משני צדי עור התוף.
• חצוצרת השמע היא שמשווה את הלחץ באוזן התיכונה.
• הנחיתה מורגשת לרוב יותר מההמראה, כי קשה יותר להכניס אוויר לאוזן.
• בליעה, פיהוק ולעיסה פותחים את החצוצרה לרגע.
• תחושה שלא חולפת, כאב או שינוי בשמיעה הם סיבה לפנות לרופא.