מיסופוניה: כשצלילים מסוימים מעוררים כעס או מצוקה

"זה לא הרעש, זה הצליל הזה"

אנשים שמזדהים עם המונח מתארים חוויה דומה. ארוחה משפחתית רגילה, ומישהו ליד השולחן לועס. הצליל לא חזק. אחרים לא שמים לב אליו בכלל. אבל אצלכם עולה תחושה חזקה של כעס, גועל או רצון לברוח מהחדר.

התגובה מרגישה גדולה מדי ביחס לצליל, ולפעמים גם מביכה. אנשים מספרים שהם יודעים שהיא "לא הגיונית", ובכל זאת לא מצליחים לעצור אותה.

הדבר הבולט בתיאורים האלה הוא הספציפיות. לא כל רעש מפריע. רעש של כביש, מוזיקה חזקה או מסיבה עשויים לא להפריע בכלל. מה שמפריע הוא צליל מסוים מאוד, ולעיתים קרובות צליל שמגיע מאדם אחר.

מה המונח מתאר

המשמעות המילולית של השם מיסופוניה היא "שנאת צליל"^[1]. ASHA מתארת אותה כסלידה חזקה מצלילים מסוימים^[2]. הצלילים האלה נקראים לפעמים "צלילי טריגר".

לפי סקירה מחקרית, הצלילים המעוררים הנפוצים ביותר הם צלילים של אכילה^[1]. צלילים שאנשים מזכירים:

• לעיסה, בליעה וגרגור.
• נשימה, נחירה או שאיפת אף.
• הקשה באצבעות, נקישת עט או תקתוק מקלדת.
• צעדים או נקישות חוזרות.

התגובה יכולה לכלול כעס, עצבנות, גועל או חרדה. יש מי שמתארים גם תחושה בגוף, כמו מתח בשרירים או דופק מהיר^[1].

חשוב לדעת שהמונח עדיין נחקר. עדיין אין הסכמה על אמות מידה לאבחון שלו^[1]. לכן הוא משמש בעיקר כמילה שעוזרת לתאר את החוויה.

מיסופוניה, רגישות יתר לצלילים וטנטון

שלושה מונחים נוטים להתבלבל. ההבדלים ביניהם עוזרים להבין מה כל אחד מתאר.

על רגישות יתר לצלילים אפשר לקרוא במאמר רגישות יתר לצלילים: מה זה היפראקוזיס. על טנטון יש הסבר בעמוד טנטון: מושגים בסיסיים.

לפעמים יש חפיפה. לפי הסקירה, חלק מהאנשים עם מיסופוניה חווים גם טנטון, ומיסופוניה ורגישות יתר לצלילים מופיעות לעיתים קרובות יחד^[1]. ההבחנה בין המונחים עוזרת לתאר לאיש מקצוע מה בדיוק מפריע.

מה ידוע על המקור

מחקרים לא מצאו קשר בין מיסופוניה לבין ספי השמיעה, והיא יכולה להופיע אצל אנשים עם שמיעה תקינה^[1]. האוזן קולטת את הצליל כמו אצל כל אחד. לפי ההסברים המוצעים, ההבדל נמצא בתגובה הרגשית לצליל ולא בקליטה שלו^[1].

השמיעה היא לא רק קליטה. המוח מזהה צלילים, נותן להם משמעות ומחבר אותם לרגשות ולזיכרונות. על התהליך הזה אפשר לקרוא במאמר השמיעה והמוח: איך צליל הופך למשמעות. אחד ההסברים שנבדקים הוא חיבור חזק יותר בין מערכת השמיעה לבין אזורים במוח שקשורים לרגש^[1].

איך זה משפיע על היומיום

מיסופוניה יכולה להשפיע על מקומות שבהם אנשים רוצים להרגיש בנוח: ארוחות משפחתיות, משרד משותף, נסיעה בתחבורה ציבורית או זוגיות.

אנשים מספרים על דרכים שהם מוצאים כדי להתמודד ביומיום:

• לדבר על זה. להסביר לבני משפחה או לעמיתים שזו תגובה, לא ביקורת עליהם.
• רעש רקע. מוזיקה או צליל רקע מסתירים חלק מהצליל המפריע.
• מקום ישיבה. לבחור מקום שמרחיק מהצליל, למשל לא מול מי שלועס.
• הפסקות. לצאת לרגע מהחדר כשהתגובה חזקה, ולחזור כשנרגעים.

ההרגלים האלה לא משנים את התגובה עצמה. הם עוזרים לנהל אותה בלי לפגוע ביחסים.

למי פונים

אין מסלול אחד קבוע. אפשר להתחיל אצל רופא המשפחה. הוא יכול להפנות לגורם מתאים. לעיתים אנשים פונים גם לאנשי מקצוע בתחום השמיעה או בתחום בריאות הנפש. על ההבדלים בין אנשי המקצוע בתחום השמיעה אפשר לקרוא בעמוד מי עושה מה: אודיולוג, רופא אף-אוזן-גרון וקלינאי תקשורת.

מתי פונים לרופא

פנו לרופא המשפחה אם:

• התגובה לצלילים פוגעת בעבודה, ביחסים או באיכות החיים.
• אתם נמנעים ממקומות או מאנשים בגלל צלילים.
• יש יחד עם זה שינוי בשמיעה, צלצול באוזניים או כאב.
• התגובה מגיעה עם חרדה או מצוקה שקשה לכם להתמודד איתן.

מה חשוב לזכור

• מיסופוניה היא מונח לתגובה רגשית חזקה לצלילים מסוימים.
• הצלילים עצמם בדרך כלל לא חזקים, והם לא מפריעים לאחרים.
• היא שונה מרגישות יתר לצלילים, שבה העוצמה היא הבעיה.
• המונח עדיין נחקר, ואין עדיין הסכמה על אמות מידה לאבחון.
• אם התגובה פוגעת ביומיום, רופא המשפחה הוא נקודת התחלה.