שאלון HHIE-S: מה הוא מודד, איך הוא בנוי ומה הוא לא אומר

מה זה שאלון HHIE-S?

HHIE הם ראשי התיבות של Hearing Handicap Inventory for the Elderly. זה שאלון לדיווח עצמי שפרסמו Ventry ו-Weinstein ב-1982, כדי להעריך איך קושי בשמיעה משפיע על ההסתגלות הרגשית והחברתית של אנשים מבוגרים. הוא לא בודק אם שומעים צליל. הוא שואל איך מרגישים ומה קורה ביומיום.

HHIE-S היא הגרסה המקוצרת, והאות S מציינת Screening, כלומר סינון. בגרסה המלאה יש 25 שאלות, ובגרסת הסינון יש 10 שאלות מתוכן.

לפי ASHA, שאלונים לדיווח עצמי הם אחד הכלים שאפשר לשלב בסינון שמיעה של מבוגרים, כדי לזהות מי כדאי שיעבור הערכה שמיעתית מלאה. ASHA מזכירה בהקשר הזה את Ventry ו-Weinstein, ובין הדוגמאות שהיא מונה היום מופיעה גם גרסה מתוקנת: RHHI-S.

על מה השאלון שואל?

אנחנו לא מעתיקים כאן את נוסח השאלות. את הנוסח המלא מקבלים מאיש או אשת מקצוע, או מהפרסום המקורי. מה שאפשר לתאר הוא המבנה: השאלות מתחלקות לשני תחומים, וב-HHIE-S יש חמש שאלות מכל תחום.

• התחום הרגשי: שאלות על תחושות שקשורות לקושי לשמוע, למשל מבוכה או תסכול בשיחה.
• התחום החברתי והמצבי: שאלות על מצבים שבהם הקושי מפריע, למשל ביקור אצל קרובים, שיחה עם כמה אנשים או צפייה בטלוויזיה.

שני אנשים עם תוצאה דומה בבדיקת צלילים יכולים לקבל ציון שונה מאוד בשאלון. לפי Weinstein ו-Ventry, בדיקות השמיעה הסבירו פחות ממחצית מההבדלים בציוני HHIE. השאלון מודד את ההשפעה על החיים, ולא את האוזן.

איך מחשבים את הציון?

בכל שאלה בוחרים אחת משלוש תשובות: כן, לפעמים או לא. לפי הספרות, «כן» שווה 4 נקודות, «לפעמים» שווה 2 נקודות ו«לא» שווה 0. בעשר שאלות, הציון הכולל נע לכן בין 0 ל-40.

ציון גבוה יותר מתאר השפעה גדולה יותר של הקושי בשמיעה על היום-יום. מחקר מ-2020 שבחן מחדש את השאלונים האלה ממליץ להסתכל על הציון הכולל, ולא לחלק אותו לקטגוריות כמו «קל עד בינוני» או «משמעותי». הציון גם לא אומר מה הדרגה של ירידה בשמיעה.

במה הוא שונה מהשאלון של NIDCD?

NIDCD, המכון האמריקאי לחירשות והפרעות תקשורת, מפרסם שאלון קצר בשם Do You Need a Hearing Test?. גם בו יש 10 שאלות. לפי NIDCD, השאלון שלו מעובד מ-HHIA (Newman ואחרים, 1990), שאלון מאותה משפחה: HHIA פותח מ-HHIE כשהוחלפו בו שלוש שאלות שהתאימו במיוחד לאנשים מבוגרים.

לפי NIDCD, מי שעונה «כן» על שלוש שאלות או יותר יכול לשקול בדיקת שמיעה אצל רופא אף-אוזן-גרון או אודיולוג/ית. זה השאלון שמשמש את הבדיקה העצמית באתר, בתרגום ובעיבוד.

מה שאלון לא יכול לומר?

• הוא לא מודד סף שמיעה. הוא לא אומר מה הצליל השקט ביותר ששומעים, בשום תדר. את זה מודדת בדיקת הצלילים, שמוצגת באודיוגרמה.
• הוא לא קובע סוג או דרגה של ירידה. לשם כך צריך בדיקה מקצועית.
• הוא לא מבחין בין האוזניים. השאלות עוסקות בחוויה הכוללת.
• הוא תלוי בחוויה האישית. במחקר של Weinstein ו-Ventry מ-1983 נמצאה שונות גדולה בין אנשים בתגובה הרגשית והחברתית לקושי בשמיעה, במיוחד כשהירידה קלה.
• ירידות קלות עלולות להתפספס. לפי ASHA, זה נכון לסינון באופן כללי.

ירידה פתאומית בשמיעה היא לא מצב לשאלון. לפי NIDCD, זה מצב חירום רפואי, ופונים לרופא מיד. ראו גם סימנים לירידה בשמיעה.

מה עושים עם התוצאה?

תוצאה שמצביעה על השפעה של הקושי, או שלוש תשובות «כן» ומעלה בשאלון של NIDCD, היא סיבה לקבוע בדיקת שמיעה. לפי ASHA, תוצאת סינון כזו מובילה להערכה שמיעתית מלאה. מה קורה בביקור לבדיקת שמיעה מתאר את הבדיקה עצמה.

תוצאה נמוכה לא סוגרת את העניין. אם יש קושי שחוזר ביומיום, למשל במסעדה או בטלפון, כדאי להיבדק בכל זאת. בדיקת שמיעה אונליין: מה התוצאה אומרת מרחיב על מה שסינון יכול ולא יכול לומר.

כבר עשיתם בדיקת שמיעה ויש לכם אודיוגרמה? בקורא האודיוגרמה מקלידים את הערכים ורואים אותם על גרף, עם הסבר כללי על הצירים והסימנים. הכלי לא נותן אבחנה.

שווה גם לשמור את התשובות לשאלון ולהביא אותן לבדיקה. הן עוזרות לתאר לאיש המקצוע באילו מצבים קשה לכם, ולא רק אם קשה. על התדירות של בדיקות חוזרות: כל כמה זמן לבדוק שמיעה.