איך מכשיר שמיעה בנוי: מהמיקרופון ועד הרמקול

שרשרת אחת, ארבע תחנות

הדרך הקלה להבין מכשיר שמיעה היא לעקוב אחרי הקול. הקול מגיע מבחוץ כתנודה של אוויר. בתוך המכשיר הוא עובר ארבע תחנות, ובסוף הוא יוצא שוב כתנודה של אוויר, אבל כבר בצורה אחרת.

1. קליטה. המיקרופון קולט את הקול.
2. עיבוד. המעבד משנה את הצליל.
3. השמעה. הרמקול משמיע את הצליל המעובד.
4. אנרגיה. מקור הכוח מפעיל את כל השלבים.

החלקים האלה קיימים בכל מכשיר שמיעה, קטן או גדול. מה שמשתנה בין מכשירים הוא איפה כל חלק יושב, כמה מהחלקים נמצאים מאחורי האוזן וכמה בתוכה, ומה המעבד יודע לעשות. כדאי לזכור עוד נקודה: המכשיר לא מתקן את האוזן. הוא משנה את הצליל שמגיע אליה, כדי שהאוזן והמוח יקבלו אותו בצורה נוחה יותר. המכשיר הוא רק החלק הראשון במסלול. אחריו ממשיכים לעבוד האוזן התיכונה, השבלול ועצב השמיעה, כמו אצל כל אדם.

המיקרופון: איפה הקול נכנס

המיקרופון הוא הנקודה שבה הקול נכנס למערכת. הוא ממיר את תנודות האוויר לאות חשמלי חלש. מבחוץ רואים ממנו רק פתח קטן מאוד בגוף המכשיר.

בגלל שהפתח כל כך קטן, גם לכלוך קטן יכול לשנות את מה שנכנס דרכו. זו הסיבה שהמדריך למשתמש מקדיש בדרך כלל מקום להגנה על פתחי המיקרופון. האתר אינו מפרט הוראות ניקוי. ההוראות המחייבות נמצאות במדריך של הדגם.

למה יש לפעמים שני מיקרופונים

בהרבה מכשירים יש יותר ממיקרופון אחד, במרחק קטן זה מזה. הקול מגיע לכל מיקרופון ברגע קצת אחר. מההבדל הזה המעבד יכול להעריך מאיזה כיוון הגיע הקול, ולתת עדיפות לכיוון מסוים. על הרעיון הזה אפשר לקרוא במאמר מיקרופונים כיווניים.

המעבד: איפה הצליל משתנה

המעבד הוא המקום שבו מתרחש רוב העבודה. ברוב המכשירים העכשוויים האות מהמיקרופון מומר לספרות, ושבב קטן מבצע עליו חישובים. הוא יכול להגביר תחומי צליל מסוימים יותר מאחרים, לשמור על צלילים חזקים כך שלא יהיו חזקים מדי, ולהגיב לסביבה רועשת.

המעבד לא "יודע" לבד מה לעשות. ההגדרות שלו נקבעות בתהליך התאמה אצל איש מקצוע, בדרך כלל לפי תוצאות בדיקת השמיעה. לכן שני אנשים עם אותו דגם יכולים לשמוע דרכו צליל שונה. הסבר מעמיק יותר על מה שקורה לצליל בשבב נמצא במאמר עיבוד אות דיגיטלי.

ההגדרות גם אינן קבועות לתמיד. אפשר לשנות אותן בביקורים חוזרים אצל איש המקצוע, למשל כשהשמיעה משתנה או כשהמשתמש מספר על מצבים שקשים לו. בחלק מהמכשירים יש כמה תוכניות: כל תוכנית היא סט הגדרות שמתאים למצב אחר, כמו שיחה בשקט, מסעדה רועשת או האזנה למוזיקה. המשתמש עובר ביניהן בלחצן או באפליקציה, ויש מכשירים שעוברים ביניהן גם לבד, לפי מה שהם מזהים בסביבה. בכל המקרים, מה שמשתנה הוא העיבוד. החלקים הפיזיים של המכשיר נשארים אותם חלקים.

הרמקול והדרך אל התעלה

הרמקול, שנקרא גם מקלט, הופך את האות המעובד בחזרה לצליל. המיקום שלו הוא אחד ההבדלים הבולטים בין צורות של מכשירים:

• בגוף המכשיר שמאחורי האוזן. הצליל עובר לתעלה דרך צינורית שקופה.
• בתוך תעלת האוזן. הרמקול מחובר לגוף המכשיר בחוט דק.
• בתוך מעטפת אחת. במכשירים שיושבים כולם בתוך האוזן, הרמקול נמצא באותה מעטפת עם שאר החלקים.

בקצה שנכנס לתעלה יש בדרך כלל כיפה רכה או תבנית אישית שנבנתה לפי צורת האוזן. החלק הזה משפיע על הנוחות, וגם על מה שקורה לצליל בתעלה. הקיצורים BTE, RIC ו-ITE מתארים בדיוק את ההבדלים האלה. ההסבר המלא נמצא במאמר צורות של מכשירי שמיעה.

מקור הכוח ושאר החלקים הקטנים

כל השרשרת צריכה חשמל. יש מכשירים עם סוללה חד-פעמית שמחליפים, ויש מכשירים עם סוללה נטענת שנמצאת בתוכם. כל דבר שהמכשיר עושה צורך אנרגיה, ועבודה מורכבת יותר, כמו קליטת שמע אלחוטי, צורכת יותר.

מלבד ארבעת החלקים העיקריים יש במכשירים רבים חלקים נוספים:

• לחצן או מתג לשינוי עוצמה או תוכנית.
• אנטנה לתקשורת אלחוטית עם טלפון, עם אביזרים או עם המכשיר שבאוזן השנייה.
• סליל telecoil בחלק מהמכשירים, לקליטת קול מלולאת השראה.
• מסנן שעווה קטן ליד פתח הרמקול, בחלק מהצורות.

לא בכל מכשיר יש את כל החלקים האלה. מה יש בדגם מסוים כתוב במפרט שלו. ואם רוצים להבין במה שונה מכשיר שמיעה ממכשיר שעוקף את חלקי האוזן ומגרה את עצב השמיעה ישירות, אפשר לקרוא על ההבדל העקרוני בין שתל שבלול למכשיר שמיעה.

מה חשוב לזכור

• כל מכשיר שמיעה בנוי מאותם ארבעה חלקים: מיקרופון, מעבד, רמקול ומקור כוח.
• הצורה של המכשיר קובעת איפה כל חלק יושב, ולא את איכות הצליל.
• המעבד עובד לפי הגדרות שנקבעות בהתאמה, ולכן אותו דגם יכול להישמע אחרת אצל אנשים שונים.
• המכשיר משנה את הצליל שמגיע לאוזן. הוא אינו מתקן את האוזן עצמה.