סוגי ירידה בשמיעה: הולכתית, תחושתית-עצבית ומעורבת

כשמדברים על ירידה בשמיעה, לרוב שואלים "כמה". אבל יש שאלה חשובה לא פחות: "איפה". מסלול השמיעה עובר דרך כמה תחנות, והבעיה יכולה להיות באחת מהן או ביותר מאחת. לפי המקום הזה מחלקים את הירידה בשמיעה לסוגים. המאמר מסביר את המושגים. הוא לא עוזר לקבוע איזה סוג יש למישהו. את זה קובע רופא, לפי בדיקה.

אם אתם רוצים להיזכר קודם איך המסלול בנוי, קראו את ההסבר על הדרך שעושה הקול באוזן.

שלושה מושגים בסיסיים

ירידה הולכתית

במצב הזה הקול לא "מוּלך" כרגיל מהחוץ אל האוזן הפנימית. משהו בדרך מפריע לו לעבור: בתעלת השמע, בעור התוף או באוזן התיכונה. האוזן הפנימית עצמה יכולה לעבוד כרגיל, אבל הקול מגיע אליה חלש יותר.

בין הגורמים האפשריים שמוזכרים בהקשר הזה: חסימה של תעלת השמע, נוזל או דלקת באוזן התיכונה, פגיעה בעור התוף, או בעיה בתנועה של עצמות השמע. זו רשימה כללית ולא מלאה. רק רופא יכול לומר מה הסיבה במקרה מסוים.

ירידה הולכתית נשמעת לפעמים כמו "אוזן סתומה". הקולות רחוקים ועמומים, אבל כשהם חזקים מספיק, הם יכולים להיות ברורים. בחלק מהמצבים האלה יש טיפול רפואי. את זה מברר הרופא.

ירידה תחושתית-עצבית

כאן הקול מגיע אל האוזן הפנימית, אבל משהו בתרגום שלו לאות עצבי, או בהעברה שלו למוח, לא עובד כרגיל. הפגיעה יכולה להיות בתאי השיער שבשבלול או בעצב השמיעה.

בין הגורמים שמוזכרים בהקשר הזה: שינויים שקשורים לגיל, חשיפה לרעש חזק, גורמים תורשתיים ועוד. על שני הראשונים יש באתר מאמרים נפרדים: ירידת שמיעה שקשורה לגיל והשפעת רעש חזק על השמיעה.

בירידה מהסוג הזה, הבעיה היא לעיתים קרובות לא רק עוצמה, אלא גם בהירות. אדם יכול לשמוע שמדברים, ובכל זאת לא להבין את כל המילים. ירידה תחושתית-עצבית היא לרוב קבועה. דרכי ההתמודדות איתה נקבעות אצל איש מקצוע.

ירידה מעורבת

ירידה מעורבת היא שילוב של שני הסוגים. יש גם רכיב הולכתי, בדרך אל האוזן הפנימית, וגם רכיב תחושתי-עצבי, באוזן הפנימית או בעצב. כל רכיב נבדק ומטופל לפי מה שהרופא מוצא.

איך מבחינים בין הסוגים

ההבחנה נעשית בבדיקה, לא לפי תחושה. אחד הכלים המרכזיים הוא בדיקת טונים, שבה בודקים את השמיעה בשתי דרכים: דרך האוויר, באוזניות, ודרך העצם, ברטט קטן שמונח מאחורי האוזן. ההשוואה בין שתי הדרכים עוזרת להבין אם הבעיה בדרך אל האוזן הפנימית, באוזן הפנימית עצמה, או בשתיהן.

לעיתים מוסיפים בדיקות אחרות, כמו בדיקה של תפקוד האוזן התיכונה. על הבדיקות עצמן ועל מה שכל אחת בודקת אפשר לקרוא במאמר אילו בדיקות שמיעה קיימות.

למה ההבחנה חשובה

אפשר לשאול: אם בכל מקרה שומעים פחות, למה זה משנה איפה הבעיה? התשובה היא שהסוג משפיע על השאלות הבאות.

• מה הסיבה. כל סוג קשור לקבוצה אחרת של סיבות אפשריות. הסוג עוזר לרופא לכוון את הבירור.
• מה אפשר לעשות. הדרכים להתמודד עם כל סוג שונות. חלק מהמצבים מטופלים בטיפול רפואי, ואצל אחרים מדברים על דרכים אחרות לעזור. את ההחלטה מקבלים הרופא ואיש המקצוע, יחד עם המטופל.
• מה צפוי בהמשך. יש מצבים שיכולים להשתנות, ויש מצבים יציבים יותר. גם את זה מסביר הרופא, לפי מה שהוא מוצא.

לכן, כששומעים את אחד המונחים האלה בבדיקה, כדאי לשאול את הרופא מה הוא אומר במקרה שלכם. אל תסיקו מסקנות לפי מה שקראתם על מקרים אחרים.

מתי פונים לרופא

פנו לרופא אף-אוזן-גרון או לרופא המשפחה אם אתם מרגישים ירידה בשמיעה, באוזן אחת או בשתיהן. כך גם אם יש כאב באוזן, הפרשה, תחושה של אוזן סתומה שלא עוברת, צפצוף או זמזום, או סחרחורת. גם שינוי שהופיע פתאום הוא סיבה ברורה לפנות לרופא. אל תנסו לקבוע לבד מה הסוג או מה הסיבה.

מה חשוב לזכור

• הסוג של ירידה בשמיעה נקבע לפי המקום במסלול שבו נמצאת הבעיה.
• בירידה הולכתית הקול לא עובר כרגיל אל האוזן הפנימית.
• בירידה תחושתית-עצבית הבעיה באוזן הפנימית או בעצב השמיעה, והיא משפיעה לעיתים גם על בהירות הדיבור.
• ירידה מעורבת משלבת את שני הרכיבים.
• את הסוג קובע רופא, לפי בדיקה. המונחים נועדו להבנה בלבד.