תוכניות שמיעה ומצבים אוטומטיים

מה זו תוכנית שמיעה

תוכנית שמיעה היא אוסף של הגדרות שקובע איך המכשיר מטפל בקול. ההגדרות כוללות, למשל, כמה הגברה ניתנת לצלילים נמוכים ולצלילים גבוהים, איך המיקרופונים קולטים קול, וכמה עיבוד ניתן לרעשי רקע. כשעוברים מתוכנית לתוכנית, המכשיר עצמו לא משתנה. משתנה רק הדרך שבה הוא מעבד את הקול שנכנס אליו.

אפשר לחשוב על תוכניות כעל כמה "פרופילים" של אותו מכשיר. כל פרופיל מכוון לסוג אחר של סביבה. במכשיר אחד יכולה להיות תוכנית אחת בלבד, ובמכשיר אחר כמה תוכניות. זה תלוי בדגם ובהתאמה שנעשתה. מי שרוצה להבין את הדרך שהקול עובר בתוך המכשיר, מהמיקרופון ועד הרמקול, ימצא הסבר בעמוד איך מכשיר שמיעה בנוי.

למה יש יותר מתוכנית אחת

הסביבה משתנה במהלך היום. שיחה שקטה בסלון, ארוחה במסעדה הומה, נסיעה ברכב, האזנה למוזיקה או הרצאה באולם. כל מצב כזה מציב אתגר אחר. הגדרה שנוחה בחדר שקט לא תמיד נוחה ברחוב סואן, וההפך.

לכן נפוץ שיש תוכנית בסיסית לשימוש יומיומי, ולצידה תוכניות לשימושים מסוימים. דוגמאות כלליות:

• תוכנית לסביבה רועשת, שמדגישה את הקול שמגיע מלפנים.
• תוכנית למוזיקה, שמעבדת את הצליל בצורה שונה מדיבור.
• תוכנית שקולטת קול דרך telecoil, במקומות שיש בהם לולאת השראה. על כך יש הסבר בעמוד על סליל ההשראה.

השמות של התוכניות, מספרן ומה שהן עושות משתנים בין דגמים ובין התאמות. אין רשימה אחת שנכונה לכל מכשיר.

יותר תוכניות לא אומר בהכרח שימוש נוח יותר. לחלק מהאנשים קל לזכור תוכנית אחת או שתיים, ומעבר בין הרבה תוכניות עלול לבלבל. לכן מספר התוכניות והסדר שלהן נקבעים לפי האדם, לפי ההרגלים שלו ולפי מה שנוח לו לתפעל.

מצבים אוטומטיים: המכשיר מזהה את הסביבה

במכשירים רבים יש גם מצב אוטומטי. במצב כזה המכשיר מנתח את הקול שמגיע אליו ומנסה לזהות באיזה סוג סביבה אתם נמצאים: שקט, דיבור, רעש, או דיבור בתוך רעש. לפי הזיהוי הוא משנה את העיבוד, בלי שתצטרכו ללחוץ על כפתור.

היתרון ברור: פחות התעסקות במכשיר במהלך היום. אבל זיהוי אוטומטי הוא הערכה. המכשיר לא יודע למה אתם רוצים להקשיב. במסעדה, למשל, הוא לא יודע אם חשוב לכם בן השיח שמולכם או המוזיקה שמתנגנת ברקע. לכן יש מצבים שבהם תוכנית ידנית, שבה אתם בוחרים את ההגדרה, מתאימה יותר.

שני הדברים יכולים להתקיים יחד. יש מכשירים שבהם מצב אוטומטי הוא ברירת המחדל, ולצידו תוכניות ידניות לשימושים מיוחדים. על העיבוד שמופעל בסביבה רועשת אפשר לקרוא בהרחבה בעמוד על הפחתת רעש במכשירי שמיעה.

מי מגדיר את התוכניות ומה אפשר לשנות

ההגדרה נעשית בהתאמה

את התוכניות מגדיר איש המקצוע שמתאים את המכשיר. ההגדרות נקבעות לפי בדיקת השמיעה, לפי צורכי השמיעה של האדם ולפי הסביבות שבהן הוא נמצא. זה חלק מההתאמה האישית, ולא משהו שהמשתמש משנה בתוכנת ההתאמה.

כדאי לספר לאיש המקצוע איפה אתם נמצאים רוב הזמן ואיפה קשה לכם. מקום עבודה רועש, ישיבות, מוזיקה, טלוויזיה, נסיעות. המידע הזה עוזר להחליט אילו תוכניות להגדיר ואיך. אם תוכנית מסוימת לא נוחה, או אם יש סביבה שאין לה תוכנית מתאימה, זה נושא טוב לביקור המעקב. ההתאמה היא תהליך, ולא תמיד היא נגמרת בפגישה אחת.

מה המשתמש יכול לשנות

בדרך כלל המשתמש יכול לעבור בין התוכניות שהוגדרו לו, ולשנות עוצמה בטווח שאיש המקצוע קבע. במכשירים מסוימים עושים זאת בלחצן על המכשיר. באחרים אפשר לעשות זאת גם באפליקציה בטלפון או בשלט. בחלק מהמכשירים אפשר גם לכוונן מעט את אופי הצליל.

מה בדיוק אפשר לשנות, ואיך, כתוב במדריך למשתמש של הדגם. זה המקור המחייב. אם אינכם יודעים כמה תוכניות יש במכשיר שלכם או מה כל אחת עושה, שאלו את מי שהתאים אותו. אפשר גם לבקש רשימה כתובה של התוכניות, כדי שיהיה קל לזכור.

מה חשוב לזכור

• תוכנית שמיעה היא אוסף הגדרות לעיבוד קול, לא מכשיר נפרד.
• כמה תוכניות קיימות כי סביבות שונות דורשות עיבוד שונה.
• מצב אוטומטי מזהה את הסביבה ומעריך, אבל לא יודע למה אתם רוצים להקשיב.
• איש המקצוע מגדיר את התוכניות. המשתמש עובר ביניהן לפי המדריך למשתמש.
• אם תוכנית לא נוחה, ספרו על כך בביקור המעקב.