ביקור אצל רופא ואשפוז: איך מקלים על התקשורת כשקשה לשמוע

למה ביקור רפואי מאתגר במיוחד

שיחה עם רופא שונה משיחה בבית. המידע חדש ולפעמים מורכב. יש מונחים לא מוכרים, שמות של תרופות ומספרים. הצוות ממהר, ובחדר יש לעיתים רעש של מכשירים, דלת שנפתחת ואנשים נוספים.

אדם שמתקשה לשמוע עלול להנהן גם כשלא הבין. הוא לא רוצה לעכב או להיראות מבולבל. כך מידע חשוב יכול ללכת לאיבוד. גם הצוות לא תמיד שם לב שיש קושי, כי מבחוץ הוא לא נראה.

בזמן אשפוז האתגר גדל. יש רעש גם בלילה, הצוות מתחלף, ולפעמים מדברים מאחורי וילון או מעבר למיטה. מסכות פנים מסתירות את השפתיים ומחלישות את הקול. כל אלה מקשים על מי שנעזר גם בקריאת שפתיים. על הבנת דיבור כשיש רעש ברקע תוכלו לקרוא במאמר על דיבור ברעש.

לפני הביקור: הכנה פשוטה

הכנה קטנה חוסכת הרבה אי-הבנות.

• כתבו שאלות מראש. רשימה על דף או בטלפון עוזרת לזכור מה רציתם לשאול.
• הגיעו עם מלווה, אם אפשר. בן משפחה או חבר יכולים להקשיב, לרשום ולוודא שהדברים הובנו. חשוב שהמלווה יעזור, ולא ידבר במקום האדם עצמו.
• הביאו את מה שהמכשיר צריך. מכשיר שמיעה טעון, סוללות לפי הצורך, ואת הקופסה של המכשיר.
• אם יש לכם עזר האזנה אישי, הביאו גם אותו. יש אנשים שנעזרים במיקרופון קטן שמניחים קרוב לדובר.
• בקשו תור בשעה שקטה יותר, אם זה אפשרי.
• הכינו משפט פתיחה. למשל: "אני שומע פחות טוב. אשמח שתדברו אליי מולי ותכתבו את ההוראות." משפט מוכן קל יותר לומר כשמתרגשים.

בזמן השיחה עם הצוות

הדבר הראשון הוא לומר בפשטות: "יש לי קושי שמיעה". משפט קצר כזה משנה את אופן הדיבור של רוב האנשים. אפשר גם לבקש בקשה ממוקדת:

• "דברו אליי כשאתם מולי, כדי שאראה את הפנים."
• "אפשר לכתוב לי את זה?" בעיקר שמות של תרופות, הוראות ומועדים.
• "תוכלו לחזור על זה במילים אחרות?" לפעמים מילה אחת לא נשמעת, וניסוח אחר פותר את זה.

כדאי לסיים בבדיקה הדדית. חזרו במילים שלכם על מה שהבנתם, ובקשו מהצוות לתקן אם צריך. כך שני הצדדים יודעים שהמסר עבר.

עוד רעיונות לשיחה ברורה, שמתאימים גם למצבים רפואיים, תמצאו במדריך לדיבור עם אדם שמתקשה לשמוע.

אחרי הביקור

גם כשהשיחה הסתיימה, אפשר לוודא שהמידע נשאר. עברו יחד עם המלווה על מה שנרשם. בדקו שיש בידכם סיכום כתוב, אם ניתן כזה. אם משהו עדיין לא ברור, רשמו את השאלה והציגו אותה לצוות בהזדמנות הבאה. עדיף לשאול שוב מאשר לנחש.

אם הקשר עם המרפאה נעשה בטלפון, ספרו לצוות שיש קושי שמיעה. בקשו, אם אפשר, שהודעות חשובות יישלחו גם בכתב.

באשפוז: לשמור על המכשיר ועל הקופסה

מכשיר שמיעה הוא קטן, וקל לאבד אותו בבית חולים. הוא יכול ליפול בין הסדינים, להישאר על מגש אוכל או להיזרק בטעות עם מגבת נייר.

כמה הרגלים עוזרים:

1. מקום קבוע. כשהמכשיר לא באוזן, הוא נמצא בקופסה שלו, תמיד באותו מקום ליד המיטה.
2. לא להניח על נייר או על מגש. אלה המקומות שמהם דברים נעלמים.
3. לשאול לפני בדיקה. יש בדיקות וטיפולים שבהם מבקשים להוריד את המכשיר. הצוות הוא שמנחה על כך. דאגו שהמכשיר יוחזר לקופסה ולא יונח בצד.
4. מטען או סוללות בהישג יד. כך המכשיר זמין כשצריך אותו. לשימוש ולטעינה פעלו לפי המדריך למשתמש.

לסמן את הצורך

הצוות באשפוז מתחלף. מה שנאמר לאחות אחת לא תמיד מגיע לבאה אחריה. לכן כדאי לסמן את הקושי בצורה שכולם רואים.

• בקשו לרשום בתיק שיש קושי שמיעה ושיש מכשיר שמיעה.
• אפשר להניח ליד המיטה פתק קצר: "אני מתקשה לשמוע. דברו אליי מולי."
• סמנו את הקופסה בשם המטופל.

אם אתם בני משפחה ומבקרים, שאלו בכל ביקור איפה המכשיר. בדקו שהאדם מרכיב אותו כשהוא ער ומשוחח. מידע על סימנים שאפשר לשים לב אליהם ביומיום יש במאמר על סימנים לקושי שמיעה.

מה חשוב לזכור

• אמרו לצוות מראש שיש קושי שמיעה. זה לא נראה מבחוץ.
• בקשו דיבור פנים אל פנים, ובקשו בכתב את מה שחשוב.
• מלווה עוזר להקשיב ולרשום, אבל ההחלטות שייכות למטופל.
• באשפוז, המכשיר נמצא באוזן או בקופסה, ולא על המגש.
• סמנו את הקושי בתיק, ליד המיטה ועל הקופסה, כדי שכל משמרת תדע.