תקשורת עם דיירים כבדי שמיעה בבית אבות: הנחיות לצוות

בבית אבות, דייר פוגש ביום אחד אחיות, מטפלות, עובדי מטבח, מתנדבים ואנשי תחזוקה. אם רק חלק מהם יודעים איך לדבר איתו, הוא יבין חלק מהיום. לכן ההנחיות כאן מיועדות לכל הצוות, לא רק לצוות הסיעודי. הן עוסקות בהרגלים מוסדיים: מה הופך תקשורת טובה משאלה של אופי לשגרה של המקום.

נוהל קצר אחד לכל הצוות

הרגלי תקשורת עובדים כשכולם מכירים אותם. נוהל קצר, בדף אחד, עדיף על חוברת שאף אחד לא קורא. הנה בסיס שאפשר להתאים:

1. מקבלים תשומת לב לפני שמדברים. קוראים בשם, נכנסים לשדה הראייה, מחכים למבט.
2. מדברים מלפנים ובגובה העיניים. הפנים מוארות, הידיים לא מסתירות את הפה.
3. קצב רגיל ומעט איטי יותר. בלי צעקה. צעקה מעוותת את הקול.
4. ניסוח מחדש במקום חזרה. אם משפט לא הובן, אומרים אותו במילים אחרות.
5. וידוא הבנה. שואלים שאלה פתוחה, לא "הבנת?".
6. כתב כשצריך. פתק, לוח מחיק או שלט.

על הרגלי דיבור בפירוט יש מאמר נפרד: איך מדברים עם מי שמתקשה לשמוע.

כדאי לתלות את הנוהל במקום שהצוות רואה: בחדר הצוות, ליד עמדת האחיות ובמטבח. דף שתלוי לעיני כולם מזכיר את ההרגלים גם ביום עמוס. אפשר גם לפתוח מדי פעם ישיבת צוות בתזכורת קצרה, או בדוגמה ממקרה שקרה במחלקה.

הנוהל לא נכתב פעם אחת ונשכח. שאלו את הדיירים מה עוזר להם, ושאלו את הצוות מה קשה ליישם. אם כלל מסוים לא עובד בפועל, עדיף לשנות אותו מאשר להשאיר אותו רק על הנייר.

רגעים קבועים ביום

כדאי לעבור על סדר היום של המוסד ולשאול: איפה דיירים מפספסים מידע?

השכמה וטיפול אישי

דייר שמתעורר לא תמיד מרכיב עזרי שמיעה. כניסה לחדר בלי סימן מוקדם יכולה להבהיל. דפיקה, הדלקת אור וגישה מלפנים מאפשרות לו להבין שמישהו נכנס.

ארוחות

חדר האוכל הוא לרוב המקום הרועש ביותר. כלים, שיחות, עגלות. דייר שמתקשה לשמוע יכול לשבת ליד הקיר, רחוק ממקור הרעש, עם מבט לרוב השולחן. על הבנת דיבור ברעש יש מאמר נפרד: דיבור ברעש.

הודעות ושינויים

שינוי בלוח הפעילות, ביקור של רופא או אירוע מיוחד. הודעה בכריזה בלבד לא מגיעה לכולם. שלט בכניסה, לוח הודעות מעודכן ופנייה אישית לדיירים שמתקשים לשמוע משלימים את הכריזה.

פעילות קבוצתית

המנחה מדבר מול הקבוצה, לא תוך כדי הליכה. משתתף ששואל שאלה, המנחה חוזר עליה לכולם. על שיחה בקבוצה יש מאמר נפרד: שיחה בקבוצה.

מידע שעובר בין משמרות

הצוות מתחלף, אבל הדייר נשאר. מה שעוזר לו צריך לעבור הלאה. כדאי שבתיק או בכרטיס הדייר יופיעו כמה פרטים פשוטים:

• האם הוא משתמש בעזרי שמיעה, ומתי הוא מרכיב אותם.
• מאיזה צד עדיף לפנות אליו.
• אם הוא נעזר בכתב או בקריאת שפתיים.
• מה מקשה עליו במיוחד, למשל רעש בחדר האוכל.

פרטים כאלה חוסכים לכל עובד חדש את הצורך לגלות הכול מחדש.

דיירים חדשים

הקליטה במוסד היא הזדמנות לשאול על שמיעה ותקשורת. בשיחת הקליטה אפשר לשאול את הדייר ואת המשפחה כמה שאלות פשוטות: האם קשה לשמוע במצבים מסוימים, האם יש עזרי שמיעה, מה עוזר בשיחה, ובאיזו שפה נוח לדבר. התשובות נרשמות בתיק מהיום הראשון. כך הצוות לא צריך לגלות את הקושי בדרך הקשה, אחרי שבועות של אי-הבנות. גם הדייר מרגיש שרואים אותו, ושמותר לו לבקש.

עובדים חדשים ומתנדבים

הדרכה קצרה בתחילת העבודה מספיקה כדי להתחיל. הסבירו את הנוהל, הראו איך פונים, ושלבו את העובד החדש בתצפית על עובד ותיק. מתנדבים נמצאים לעיתים קרובות בשיחות אישיות עם דיירים, ולכן כדאי לכלול אותם בהדרכה.

כבוד ומעורבות

תקשורת היא גם עניין של כבוד. דייר שמתקשה לשמוע עלול להרגיש שמדברים מעליו או מסביבו. כמה כללים שומרים על מקומו:

• פונים אליו, לא למטפל או לבן המשפחה שלידו.
• לא מוותרים על שיחה כי "הוא בכל מקרה לא ישמע".
• לא צוחקים או מדברים ביניכם בזמן שהוא מנסה לעקוב.
• שואלים אותו מה עוזר לו, ומקשיבים לתשובה.

כבוד בא לידי ביטוי גם בפרטיות. כשמדברים עם דייר שמתקשה לשמוע, יש נטייה להרים את הקול. בחדר משותף, כל השכנים שומעים אז מידע אישי: על תרופה, על בדיקה או על בקשה של המשפחה. לשיחה כזאת עדיף לעבור לחדר שקט, להתקרב, או לכתוב. כך הדייר מבין, והמידע נשאר שלו. כדאי שהנוהל יכלול גם את הכלל הזה, כדי שלא יהיה תלוי ברגישות של עובד מסוים.

מה חשוב לזכור

• תקשורת טובה בבית אבות היא הרגל של כל הצוות, לא רק של הצוות הסיעודי.
• נוהל קצר ואחיד בדף אחד עדיף על חוברת ארוכה.
• ארוחות, השכמה והודעות הם רגעים שבהם דיירים מפספסים מידע.
• מה שעוזר לדייר נרשם ועובר בין משמרות.
• פונים לדייר עצמו, ושומרים על מקומו בשיחה.

לפניות בנושא תכני הדרכה והרצאות: info@hearing.co.il