כבד שמיעה, חירש, מתקשה לשמוע: מה ההבדל בין המונחים?

מי שכותב, מדבר או מתעניין בנושא השמיעה נתקל במהירות בשאלה: איך נכון לומר? "חירש", "כבד שמיעה", "מתקשה לשמוע", "לקוי שמיעה". כל מונח נשמע קצת אחרת, ולחלק מהאנשים יש רגישות לבחירה ביניהם. המאמר מסביר את ההבדלים הכלליים בין המונחים, את הצד הרפואי ואת הצד החברתי, ומציע דרך פשוטה לבחור מילה בשיחה. הוא לא עוסק בהגדרות משפטיות.

מונחים רפואיים ומונחים חברתיים

לאותן מילים יש שני הקשרים, ולפעמים הם מתערבבים.

בהקשר הרפואי, המונחים מתארים כמה אדם שומע. ירידה בשמיעה יכולה להיות קלה, בינונית או חמורה, ובקצה של הטווח נמצאת חירשות. בדיקת שמיעה מתארת את המצב, ולא את האדם. וגם שמיעה היא לא תכונה אחת. אדם יכול לשמוע היטב צלילים נמוכים ולהתקשות בגבוהים, או לשמוע בשקט ולא להבין ברעש. לכן גם מילה רפואית אחת לא מתארת את כל התמונה. על הסוגים והדרגות יש הסבר במאמר סוגי ירידה בשמיעה.

בהקשר החברתי, המילים מתארות גם איך אדם רואה את עצמו, באיזו שפה הוא מתקשר ולאיזו קהילה הוא שייך. כאן הבדיקה לא קובעת. שני אנשים עם תוצאות בדיקה דומות יכולים לבחור לתאר את עצמם במילים שונות לגמרי.

"חירש" כזהות קהילתית

יש אנשים שעבורם "חירש" אינה רק תיאור של שמיעה. היא זהות. הם חלק מקהילה עם היסטוריה, תרבות וחוויות משותפות, ולרוב גם עם שפה משלה, שפת סימנים. מבחינתם, חירשות היא לא בהכרח משהו שצריך "לתקן", אלא דרך אחרת לחיות ולתקשר. בקהילה כזו השפה עוברת מדור לדור, יש מסורות, אירועים ואמנות, ויש תחושת שייכות. מי שמתייחס לחירשות רק כבעיה עלול לפספס את כל זה.

בעולם יש מי שמבחין בכתב בין חירשות כמצב שמיעתי לבין חירשות כזהות תרבותית. בעברית ההבחנה הזו פחות מקובלת בכתב, אבל הרעיון קיים. על השפה שמשמשת את הקהילה יש מאמר נפרד: שפת סימנים.

"כבד שמיעה" ו"מתקשה לשמוע"

אנשים רבים עם ירידה בשמיעה לא רואים את עצמם חירשים. הם שומעים חלקית, מדברים בשפה מדוברת ומשתמשים לפעמים במכשיר שמיעה. חלקם יאמרו "כבד שמיעה", ואחרים "יש לי ירידה בשמיעה" או "אני מתקשה לשמוע".

יש מי שמעדיף ניסוח שבו האדם בא לפני המצב, כמו "אדם עם ירידה בשמיעה". ויש מי שמרגיש שזה מסורבל, ומעדיף מילה אחת פשוטה. אין כאן כלל אחד שמתאים לכולם.

יש גם מי שהתחיל לשמוע פחות בגיל מבוגר, ומרגיש שאף מילה לא מתארת אותו. הוא לא רואה את עצמו כחלק מקהילה, ולפעמים גם לא רוצה מילה שנשמעת לו "רפואית". גם זו בחירה לגיטימית.

יש גם מונחים שנחשבים בעיני רבים מיושנים או פוגעניים. "חירש-אילם", למשל, כבר אינו מקובל, כי חירשים רבים מדברים או מתקשרים בשפה מלאה. מונחים אחרים, כמו "לקוי שמיעה", מקובלים בהקשרים מסוימים, אבל יש מי שלא אוהב את הדגש על "ליקוי". הגדרות של מונחים נוספים אפשר למצוא במילון המונחים.

איזה מונח לבחור בשיחה

הדרך הפשוטה ביותר היא לשאול. אנשים רבים מעדיפים שאלה כנה על פני ניחוש. אם אין הזדמנות לשאול:

• הקשיבו למילים שהאדם משתמש בהן כשהוא מדבר על עצמו, והשתמשו בהן.
• בכתיבה כללית, ניסוח כמו "אנשים עם ירידה בשמיעה" או "מי שמתקשה לשמוע" נחשב ניטרלי.
• הימנעו ממונחים מיושנים שעלולים לפגוע.
• התמקדו באדם, ולא רק בשמיעה שלו.

בכתיבה לקהל רחב, למשל בעיתון או באתר, יש מי שמקפיד לכתוב לפי ההעדפה של מי שעליהם כותבים. כשכותבים על קהילת החירשים, רבים בה מעדיפים את המילה "חירשים". כשכותבים על ירידה בשמיעה בגיל מבוגר, ניסוחים אחרים נפוצים יותר.

חשוב לזכור שגם אותו אדם יכול להשתמש במילים שונות בהקשרים שונים. אין צורך לחשוש מטעות. אם טעיתם, אפשר פשוט לשאול ולתקן.

מה חשוב לזכור

• למונחים יש צד רפואי, שמתאר שמיעה, וצד חברתי, שמתאר זהות ושפה.
• יש מי שרואה ב"חירש" זהות קהילתית ותרבותית, ולא רק מצב.
• אנשים רבים עם ירידה בשמיעה מעדיפים "מתקשה לשמוע" או "כבד שמיעה".
• המונח "חירש-אילם" נחשב מיושן ופוגעני בעיני רבים.
• כשלא בטוחים איזו מילה לבחור, פשוט שואלים את האדם.