האוזן הפנימית: מה קורה בשבלול

כשמדברים על שמיעה, חושבים לרוב על האוזן שרואים מבחוץ. אבל החלק שבו הצליל באמת הופך למשהו שהמוח יכול לקרוא נמצא עמוק בתוך הראש, בתוך עצם הגולגולת. זו האוזן הפנימית. המאמר מתמקד בה, ובעיקר בשבלול. את המסלול הכללי של הצליל, מהאפרכסת ועד המוח, אפשר לקרוא במאמר איך האוזן שומעת.

מה נמצא באוזן הפנימית

האוזן הפנימית היא מבנה קטן ומורכב, שמוגן בתוך עצם קשה. יש בה שני חלקים עיקריים:

• השבלול. האיבר של השמיעה. בו תנודות הצליל הופכות לאותות עצביים.
• מערכת שיווי המשקל. תעלות ושקיקים שעוזרים למוח לדעת את מצב הראש ואת תנועתו.

שני החלקים מחוברים זה לזה ומלאים בנוזל. לכן לפעמים מצב אחד באוזן הפנימית יכול להשפיע גם על השמיעה וגם על תחושת היציבות.

לפני האוזן הפנימית נמצאת האוזן התיכונה. שם שלוש עצמות קטנות מעבירות את התנודה מעור התוף. העצם האחרונה, הארכוף, נשענת על פתח קטן בשבלול שנקרא החלון הסגלגל. כך התנודה עוברת מהאוויר אל הנוזל. על התחנה הזו יש מאמר נפרד: מה קורה באוזן התיכונה.

השבלול: צורה ותפקיד

השבלול נקרא כך כי הוא נראה כמו קונכייה של חילזון. זהו צינור מלופף, שמתפתל סביב ציר מרכזי. לאורכו עובר קרום דק שנקרא הקרום הבסיסי.

כשהארכוף דוחף את החלון הסגלגל, הנוזל בשבלול זז. התנועה הזו יוצרת גל שמתקדם לאורך הקרום הבסיסי. הנקודה שבה הגל מגיע לשיא תלויה בגובה הצליל:

• צלילים גבוהים גורמים לתנועה חזקה בבסיס השבלול, ליד הכניסה.
• צלילים נמוכים מגיעים רחוק יותר, אל הקודקוד, בקצה הפנימי של הספירלה.

אפשר לדמות את זה לקלידים של פסנתר שמסודרים לאורך הצינור. כל אזור "מנגן" תו אחר. כך המוח מקבל מידע לא רק על כך שיש צליל, אלא גם על הגובה שלו.

למה הצורה הזו מועילה

הלפיפה מאפשרת לצינור ארוך יחסית להיכנס למקום קטן מאוד בתוך הגולגולת. הסידור לפי גובה צליל מאפשר לאוזן לפרק צליל מורכב, כמו דיבור או מוזיקה, לרכיבים שלו. כל רכיב מפעיל אזור אחר, והמוח מרכיב מחדש את התמונה.

חשבו על קול של אדם שמדבר. יש בו צלילים נמוכים, שנותנים לקול את העומק שלו, ויש בו צלילים גבוהים, שנותנים לעיצורים את החדות שלהם. השבלול מפזר את כולם לאורך הספירלה בבת אחת. בזכות זה אפשר לזהות מי מדבר, וגם להבין מה הוא אומר.

תאי השערה ואיך הם מגיבים

על הקרום הבסיסי יושבים תאי השערה. אלה תאים זעירים, ובראש כל אחד מהם יש צרור של שערות קטנות. כשהקרום זז, השערות מתכופפות. הכיפוף פותח תעלות קטנות בתא, ונוצר אות חשמלי.

יש שני סוגים של תאי שערה:

• תאי שערה פנימיים. הם עיקר הממירים. הם שולחים את האות אל סיבי עצב השמיעה.
• תאי שערה חיצוניים. הם עוזרים לחדד ולהגביר את התנועה בקרום, כך שגם צלילים שקטים נקלטים, ושני צלילים קרובים נשמעים נפרדים.

תאי השערה רגישים. רעש חזק, גיל, חלק מהתרופות ומצבים רפואיים שונים יכולים לפגוע בהם. אצל בני אדם תאי שערה שנפגעו לא גדלים מחדש. כשנפגעים תאים בבסיס השבלול, לרוב נפגעת קודם שמיעת הצלילים הגבוהים. זו אחת הסיבות שבירידה בשמיעה שקשורה לגיל, קשה לפעמים לשמוע עיצורים כמו "ס" ו"ש".

מהשבלול אל עצב השמיעה

האות החשמלי מתאי השערה עובר אל סיבי עצב השמיעה. העצב יוצא מהשבלול ומוביל את המידע אל גזע המוח, ומשם אל אזורי השמיעה במוח. רק שם האות מזוהה כמילה, כמנגינה או כצלצול טלפון. האוזן הפנימית אוספת ומפרקת. המוח מפרש.

יש גם דרך נוספת שבה צליל מגיע לשבלול: דרך עצמות הגולגולת, בלי לעבור באוזן התיכונה. על כך במאמר הולכת אוויר והולכת עצם.

מתי פונים לרופא

אם אתם מרגישים שינוי בשמיעה, שמיעה עמומה באוזן אחת, צפצוף או זמזום שלא חולף, תחושת סחרחורת או חוסר יציבות, או כאב באוזן, פנו לרופא אף-אוזן-גרון או לרופא המשפחה. המאמר מסביר עקרונות כלליים, ולא מאבחן. רק בדיקה יכולה לומר מה קורה באוזן שלכם.

מה חשוב לזכור

• האוזן הפנימית כוללת את השבלול ואת מערכת שיווי המשקל.
• בשבלול תנודה של נוזל הופכת לאות עצבי, בעזרת תאי השערה.
• כל אזור בשבלול מגיב לגובה צליל אחר: גבוהים בבסיס, נמוכים בקודקוד.
• תאי שערה שנפגעו לא מתחדשים, ולכן חשוב לשמור עליהם.
• שינוי בשמיעה הוא סיבה לפנות לרופא.