הולכת אוויר והולכת עצם: שתי דרכים שבהן הצליל מגיע

כמעט כל אחד חווה את הרגע הזה: שומעים הקלטה של הקול שלנו, ומופתעים. "זה באמת אני?". הקול נשמע דק יותר, גבוה יותר, ולפעמים זר. ההסבר לכך נמצא בעובדה פשוטה: יש יותר מדרך אחת שבה צליל מגיע לאוזן הפנימית. המאמר מסביר את שתי הדרכים, הולכת אוויר והולכת עצם, ולמה ההבדל ביניהן חשוב גם בבדיקת שמיעה. הוא מסביר עקרונות פיזיקליים כלליים.

מה זה הולכת אוויר

זו הדרך המוכרת, שבה רוב הצלילים מגיעים אלינו. גל קול נע באוויר, נאסף באפרכסת ונכנס לתעלת השמע. הוא פוגע בעור התוף, שמתחיל לרטוט. הרטט עובר לשלוש העצמות הקטנות של האוזן התיכונה, ומשם לשבלול שבאוזן הפנימית. בשבלול הרטט הופך לאות עצבי.

במסלול הזה כל תחנה חשובה. אם התעלה חסומה, אם עור התוף לא רוטט היטב, או אם יש נוזל מאחוריו, פחות צליל מגיע לשבלול. על התחנה האחרונה, השבלול עצמו, אפשר לקרוא במאמר איך עובד השבלול.

מה זה הולכת עצם

השבלול נמצא בתוך עצם הגולגולת. כשהגולגולת עצמה רוטטת, הרטט מגיע לשבלול ישירות, בלי לעבור דרך התעלה, עור התוף והאוזן התיכונה. זו הולכת עצם.

ביום-יום הולכת עצם קורית בעיקר כשהמקור של הרטט צמוד לראש. הדוגמה הבולטת היא הקול של עצמנו. כשאנחנו מדברים, מיתרי הקול מרעידים גם את העצמות של הפנים והגולגולת. אפשר להרגיש את זה אם מניחים יד על הגרון או על הלסת בזמן דיבור. גם לעיסה של משהו פריך נשמעת חזק מבפנים, הרבה יותר ממה שמי שיושב לידנו שומע.

ניסוי קטן

אפשר להרגיש את הולכת העצם בבית. סתמו את האוזניים באצבעות ודברו. הקול לא נעלם, ואפילו נשמע חזק ועמוק יותר. האוויר כמעט לא נכנס לתעלה, אבל הרטט ממשיך להגיע לשבלול דרך העצם. יש גם סיבה נוספת לכך שהקול נשמע חזק: כשהתעלה סגורה, הצלילים הנמוכים שמגיעים מבפנים לא "בורחים" החוצה.

למה הקול שלכם נשמע אחרת בהקלטה

כשאתם מדברים, אתם שומעים את עצמכם בשתי הדרכים יחד. דרך האוויר, הקול יוצא מהפה ונכנס חזרה לאוזניים. דרך העצם, הרטט עובר מבפנים, ישר לשבלול.

העצמות והרקמות של הראש מעבירות צלילים נמוכים טוב יחסית. לכן החלק שמגיע דרך העצם מוסיף לקול שלכם עומק ו"בס". השילוב בין שתי הדרכים יוצר את הקול שאתם מכירים.

בהקלטה, לעומת זאת, אתם שומעים את הקול רק דרך האוויר, כמו שכל אדם אחר שומע אותו. החלק הנמוך שהגיע מבפנים חסר. לכן הקול נשמע דק וגבוה יותר. במילים אחרות: הקול בהקלטה הוא קרוב יותר לאיך שאחרים שומעים אתכם.

ההפתעה הזו כמעט אוניברסלית. אנשים שמקליטים את עצמם הרבה, כמו קריינים או זמרים, מתרגלים עם הזמן לשני הקולות. אצל רוב האנשים, הקול מההקלטה ממשיך להישמע מעט זר, פשוט כי הם שומעים אותו לעיתים רחוקות.

איך משתמשים בשתי הדרכים בבדיקה

ההבדל בין שתי הדרכים שימושי מאוד בבדיקת שמיעה. בבדיקה בודקים כל דרך בנפרד:

• הולכת אוויר. הצלילים מושמעים באוזניות או בתוך התעלה. הם עוברים במסלול המלא.
• הולכת עצם. מתקן קטן שרוטט מונח על העצם מאחורי האוזן. הרטט מגיע לשבלול ישירות, ועוקף את האוזן החיצונית והתיכונה.

ההשוואה בין שתי התוצאות עוזרת להבין איפה נמצא הקושי. אם השמיעה דרך העצם טובה, אבל דרך האוויר חלשה יותר, הקושי כנראה נמצא בדרך: בתעלה, בעור התוף או באוזן התיכונה. אם שתי הדרכים חלשות באותה מידה, הקושי כנראה נמצא בשבלול או בעצב. על הבדיקות עצמן אפשר לקרוא במאמר אילו בדיקות שמיעה יש, ועל הסימונים בגרף במאמר איך מבינים את תוצאות הבדיקה.

מתי פונים לרופא

אם הקול שלכם נשמע לכם פתאום חזק או מהדהד, אם יש תחושת אטימות, שינוי בשמיעה, צפצוף או כאב באוזן, פנו לרופא אף-אוזן-גרון או לרופא המשפחה. רק בדיקה יכולה לומר מה מקור התחושה.

מה חשוב לזכור

• בהולכת אוויר הצליל עובר דרך התעלה, עור התוף והאוזן התיכונה אל השבלול.
• בהולכת עצם רטט של הגולגולת מגיע לשבלול ישירות.
• את הקול שלנו אנחנו שומעים בשתי הדרכים, ולכן הוא נשמע לנו עמוק יותר.
• בבדיקת שמיעה ההשוואה בין שתי הדרכים עוזרת להבין איפה נמצא הקושי.