צוות סיעודי ואדם שמתקשה לשמוע: תקשורת בטיפול

בטיפול סיעודי יש הרבה רגעים קטנים של תקשורת. "עכשיו נמדוד לחץ דם." "תסתובב בבקשה." "את הכדור הזה לוקחים אחרי האוכל." למטופל ששומע היטב, אלה משפטים שעוברים בלי מחשבה. למטופל שמתקשה לשמוע, כל אחד מהם יכול להפוך לרגע של בלבול. המאמר מציע עקרונות תקשורת לצוות מטפל ולמלווים. הוא עוסק בתקשורת אנושית בלבד.

למה תקשורת חשובה בטיפול

בטיפול, אי-הבנה היא לא רק אי-נוחות. מטופל שלא הבין מה עומדים לעשות לו עלול להיבהל, להתנגד או לשתף פעולה בלי להבין למה. מטופל שלא שמע הוראה עלול לבצע אותה לא נכון.

יש גם צד של כבוד. אדם שמרגיש שמדברים מעליו, או שעושים לו דברים בלי להסביר, מאבד תחושת שליטה. אנשים שמתקשים לשמוע מהנהנים לפעמים כדי לא להפריע, גם כשלא הבינו. לכן הצוות לא יכול להסתמך על הנהון כסימן להבנה.

יש מצבים שבהם הקושי גדל. מטופל עייף, כואב או מבולבל מתקשה עוד יותר להקשיב. בבוקר מוקדם, אחרי שינה, או בזמן שהוא מודאג מהטיפול, גם משפט פשוט יכול להיעלם. מטופלים שמשתמשים בעזרי שמיעה לא תמיד מרכיבים אותם בכל רגע, למשל בזמן שינה או בדיקה. כדאי לשאול את האדם מה עוזר לו לשמוע, ולתת לו זמן להתכונן לפני שיחה חשובה.

פנייה מלפנים והסבר לפני מגע

הרגל אחד פשוט משנה הרבה: לא נוגעים לפני שהאדם יודע שאתם שם.

• היכנסו לשדה הראייה. גשו מלפנים, לא מאחור ולא מהצד.
• קבלו תשומת לב. קראו בשם, או נגעו בעדינות בכתף, וחכו למבט.
• בגובה העיניים. אם האדם שוכב או יושב, התכופפו או שבו לידו.
• הסבירו לפני שעושים. "אני עומד למדוד לך לחץ דם ביד ימין." ורק אז מתחילים.
• אור על הפנים שלכם. לא לעמוד מול חלון או מנורה חזקה.

על הרגלי דיבור שמקלים על ההבנה יש מאמר נפרד: איך מדברים עם מי שמתקשה לשמוע.

הוראות ותרופות: לוודא הבנה

הוראות של טיפול כוללות לעיתים קרובות פרטים שקל לבלבל: שמות, שעות, כמויות. דווקא כאן חשוב לא להסתפק ב"הבנת?".

• משפט קצר לכל פרט. פרט אחד, הפסקה, ואז הבא.
• בקשו מהאדם לחזור. "תגיד לי במילים שלך מתי לוקחים את זה." כך רואים מה באמת הובן.
• נסחו מחדש, אל תצעקו. אם משהו לא הובן, נסו מילים אחרות. צעקה מעוותת את הקול ומקשה על קריאת שפתיים.
• גבו בכתב. הוראה חשובה נכתבת, באותיות ברורות, ומשאירים אותה אצל האדם.

ופנו אל האדם עצמו. גם כשיש מלווה בחדר, ההוראה מיועדת למטופל. אפשר לשתף את המלווה, אבל לא במקום המטופל. על ביקור אצל רופא ואשפוז מנקודת המבט של המשפחה יש מאמר נפרד: ביקור אצל רופא ואשפוז.

רעש במחלקה, מסכות ולוח מחיק

מחלקה או חדר משותף הם סביבה קשה לשמיעה. מכשור מצפצף, טלוויזיה של שכן, שיחות של מבקרים, צוות שמדבר במסדרון. כמה דברים שעוזרים:

• הקטינו רעש לפני שיחה. הנמיכו טלוויזיה, סגרו דלת או וילון, עברו לפינה שקטה יותר.
• התקרבו. מרחק קטן יותר עוזר יותר מקול חזק יותר.
• שימו לב למסכה. מסכה מסתירה את השפתיים ומחלישה את הקול. כשאפשר לפי הנהלים, מסכה שקופה או ניסוח בכתב יכולים לעזור.
• שאלו מה עוזר. הרבה אנשים יודעים בדיוק מה מקל עליהם, למשל צד מסוים של המיטה. מספיק לשאול.

לוח מחיק קטן ליד המיטה הוא כלי פשוט ויעיל. אפשר לכתוב עליו את שם האחות במשמרת, מה מתוכנן היום או שאלה שהמטופל רוצה לשאול. על שימוש בכתב בתקשורת יש מאמר נפרד: תקשורת בכתב.

גם העברת מידע בין משמרות חשובה. כשמטופל מתקשה לשמוע, כדאי שהמידע הזה יירשם ויעבור לצוות הבא, יחד עם מה שעוזר לו: מאיזה צד לפנות, אם הוא נעזר בכתב, ואם הוא מעדיף שיסבירו לו בשקט לפני כל פעולה.

מה חשוב לזכור

• בטיפול, אי-הבנה יכולה להבהיל ולגרום לטעויות, לא רק לאי-נוחות.
• פנייה מלפנים והסבר לפני מגע מונעים בהלה ושומרים על כבוד.
• הנהון אינו הוכחה להבנה. בקשה לחזור במילים של האדם מראה מה הובן.
• רעש ומסכות מקשים, ולוח מחיק ומידע כתוב עוזרים.
• מדברים אל המטופל עצמו, גם כשיש מלווה.